You are currently browsing the category archive for the ‘אוכל בחוץ’ category.

זה הזמן לעלי רקפת ממולאים, רוב הפרחים סיימו את פריחתם. כעת הצהוב שולט שם בחוץ ביערות, בשדות ובשולי הדרכים הבין עירוניות. הצהוב המבשר על סוף האביב ותחילת הקיץ.

אז יצאתי לקטיף סוף העונה, ומילאתי את תרמילי בעלי רקפת טריים אך כבר קטנים, לא עוד הגדלים  העצומים שהיו להם במהלך הקיץ. מאיפה בכלל עלה לי הרעיון הזה להכין עלי רקפת ממולאים? פעם לפני שנים, הלכתי לטייל עם חבר ילדות שלי בנחל יגור, התקופה היתה שיא האביב, ועל השביל פרחו כמה רקפות. בדרכנו מעלה אל נקודת התצפית חלפנו אב ובתו, ואוזני שבדר"כ אינן כרויות במיוחד, קלטו שבריר של שיחה ביניהם. האב הסביר לבתו שמעלי הרקפת ניתן לעשות ממולאים, בדיוק כמו שעושים עלי גפן ממולאים. הפרט הקטן הזה נטמע בזכרוני, השנים חלפו, העונות השתנו, ואני חלמתי על הניסיוי הבא שלי, עלי רקפת ממולאים באורז.

לפני מספר שנים הכנתי עלי רקפת ממולאים בפעם הראשונה, אני זוכרת שחיפשתי באינטרנט מידע על איך עושים את זה, והנה מצאתי תוצאה אחת שבה היה כתוב שניתן להכין ממולאים מעלים שונים, לא רק מעלי גפן, אלא גם מעלי חוביזה, עלי סלק ועלי רקפת.

האביב הזה יצאתי לטייל בגבעת צלפון בדרך לירושלים, לגבעה זו יש קסם אחד מיוחד, והוא העושר הבלתי נגמר של פקעות הרקפת שהיא מארחת בכל חורף ואביב, אמנם השנה לא היתה גשומה במיוחד, אך עדיין הגבעה הוורידה מפרחי רקפת ואירחה מידי פעם מספר כלניות. ואני החלטתי, השנה אני אעשה עלי רקפת ממולאים. בשבת שחלפה יצאתי לקטיף עלים. כשהגעתי לגבעה, התאכזבתי מעט, שכן רוב העלים כבר לא היו גדולים כפי שזכרתי אותם, אבל מצד שני היו הרבה מאוד תורמוסים סגולים ומשמחים. לא נתתי לגודל העלים למנוע ממני את הקטיף, שוטטתי, חיפשתי ובסופו של דבר נשאו חיפושי פרות, ונאספו להם עלים ירוקים בגודל ממוצע.

בתאבון ! וברור שיש !!!

בפעם הבאה אספר לכם על צמח הלוף ומה שמשפחה נחמדה סיפרה לי שאפשר לעשות איתו. הו, איזה כיף, ניסויים בדרך…

בחיי הקודמים אם היו כאלו, קרוב לודאי שהייתי לקטנית, זוהי דמות האוספת מזון מן הטבע למאכל. לדעתי הלקטן הינו סוג של אספן, אך הדברים שהוא אוסף הינם מתכלים ויחד עם זאת בלתי נגמרים. ההפרעה התפתחה לה בתקופת שהותי בניכר, באותה התקופה גרתי באסן שבגרמניה, שהיא עיר כורים לשעבר, והיא טובלת ביערות וחורשות רבות, שהיו חלק מהדרך בה הלכתי לעבודה בכל בוקר באותה התקופה. בתקופת הקיץ הייתי מנשנשת בדרך לעבודה פטל שחור מתוק מתוק בשולי הדרך, ונראה היה שלעולם הוא לא יגמר, בסיום הקטיף ידי היו שחורות וחיוך רחב היה מתוח על שפתי השחורות.
הימים חלפו ואני שבתי לארץ ובאחד מטיולי יום השבת שערכתי בנחל יגור בשלהי החורף, שמעתי אב מספר לבתו שמעלי הרקפת ניתן לעשות ממולאים מאוד טעימים. חיכיתי לסוף תקופת הפריחה של הרקפות ובהזדמנות הקרובה שהיתה לי יצאתי לקטיף חזרתי הביתה עם שלל עלי רקפת גדולים ועסיסיים. זכרתי את ההסבר של האב ועמדתי במטבח למלאכת המילוי. עלי הרקפת הממולאים יצאו מעולה.

משם הדרך לבדוק עלים נוספים היתה קצרה, נזכרתי שבילדותי היינו אוכלים את פרות צמח החוביזה, אז קטפתי גם אותו, חיפוש מהיר באינטרנט זימן לי מתכון לממולאים ולקציצות. טיול רדף טיול וזימן לפתחי צמחים שונים. הצטרף לן גם כובע הנזיר לסלט ולממולאים. כמה יפה היא חיפה כאשר מדרוניה העירוניים מכוסים בפרחים הצבעוניים הללו. שיטוט במורדות העיר, הכיר לי פינות עשירות בצמחי כובע הנזיר ובתקופת החורף הייתי יוצאת למסע ליקוט לטובת סלט עלים או עלים ממולאים בבורגול ודברים טובים אחרים.

בביקור האחרון שלי ברמת הגולן נזכרתי שגם את פרחי החרדל ניתן לאכול ולצרף לסלט. הפרחים חריפים וכאשר לועסים אותם מרגישים איך כל הסימפונות נפתחות.

רבים וטובים הצמחים למאכל שיצא לי להכיר, פיתחתי לי ריטואל עונות מהקטיפים המוכרים לכולנו, זיתים, אגוזים, תותי עץ, חרובים ועד לאותם עלים ירוקים שלמענם כדאי להסתובב עם מדריך צמחים, שלא ננגוס חלילה באיזשהו צמח שיפיל עלינו תרדמת של 100 שנה.
בשבוע שעבר קיבלתי מתנה נפלאה, בחור אחד נחמד נחמד כתב ספר ללקטנים חובבים כמוני, ובספר הוא משלב בין מסלולי טיול ומושאי ליקוט שונים, לאלו מצורפים מתכונים עבור אותם עלים עסיסיים וטעימים. בימים שחלפו מאז, הספקתי לעיין בספר ולהוסיף על מסלולי הטיול המוכרים, עוד מקומות לאיסוף וליקוט שחלילה לא אפספס את הלקט הבא. צמחי בר למאכל // אורי מאיר צ'יזיק

תמיד טענתי שבחיי הקודמים הייתי לקטנית, דמות שהיא סוג של אספנית, אספנית שהאוסף שלה מתעשר ומתכלה כל פעם מחדש. המלקט אוסף על מנת לאכול, על מנת לנסות ולהתנסות, כל פעם מחדש קצת אחרת, כך נוצרת לה היסטוריה משתנה של ניסיונות.

פתאום שמתי לב שחלפו להם מעל שבועיים ולא העלתי דבר על המסך, אז לאחר התרדמה הבלתי צפויה, שבה אני לשחק במילים ובאימג'ים.

בסוף השבוע לפני תחילת הסמסטר שמסתיים לו כעת, יצאתי עם חברה להרפתקאה בירדן. הכל התחיל כשלפני מספר שנים קראתי במדורו של בני ציפר בהארץ על נסיעה לעמאן לבקר חברים ומאז אני חולמת על הרגע בו אני אסע גם. הנה הוא הגיע. ההרפתקאה הגדולה מעבר לגדר, כל כך קרוב פיסית וכל כך רחוקה מנטלית. מדינה הנראית כמחנה פליטים אחד ארוך, נעה בין צחיחות מזהרת למובלעות ירוקות, אנשים לבביים ומאירי פנים, בועה של חיוביות לא פוליטית כמקום מפגש אנושי עם שכנינו.

את מסע ההרפתקאות שלנו התחלנו במעבר הגבול בבית שאן, למסע צירפנו את רכבי היקר שזכה בסיום המסע לשם הקוד "זלמה" אשר משמעו בערבית "בחור". משם נסענו צפונה לעיר רפאים מהתקופה הרומית בשם ג'ארש. במבט ראשון החורבות נראו לי קצת פשוטות, אך ברגע שחצינו את השער התגלתה לה עיר לתפארת שנשתמרה באופן מדהים. מכיוון שהננו מעצבות חטטניות וסקרניות, אחד הדברים שתפסו את עינינו היה האופן בו חיברו את הפיגומים לשיפוץ שער הכניסה לעיר.

בהצצה חטופה ברחובות  ומבני העיר ניתן לראות עדות לעושר רב, רחובות רחבים וארוכים, המלווים בעמודי שיש מפוארים, אמפיתאטרונים עצומים. הייתי שמחה לשחק מעל האחת הבמות הללו.

מעניין הפער המופלא הזה בין המתחם ההיסטורי, האבנים המסותתות הרחבות העצומות לבין מה שמתקיים מעבר לגדר, העליבות של של המוסכים, חנויות השיש ודוכני הפלאפל. ואם כבר ציינתי דוכני פלאפל ושווארמה. מימי לא טעמתי מנות כה עסיסיות, אסתטיות ומדויקות כפי שאנו אוהבים לאמר בעיצוב. המנה של הפלאפל היתה בדיוק במינון הנכון, הלאפה לא משתלטת על המזון שהיא עוטפת בחן כה רב, הפלאפל הוא הדובדבן שבקצפת ויש מעט חמיצות של סלט עגבניות שבאה להוות קרקע נעימה לטעמו העשיר של הפלאלפל. היה משמח אותי  עד מאוד אם אפשר היה להזמין טייק אווי מירדן לישראל.

ואם באוכל עסקינן, אז אמשיך בעינייני שווארמה. זו מנה המתחברת בתפיסתי לאחות הגדולה של הפלאפל, אם אתם ממש אבל ממש רעבים כאילו לא אכלתם יום שלם ואתם מסוגלים לאכול סוס, זו המנה עבורכם.  מסתבר שבירדן זו האחות התאומה הלא זהה של מנת הפלאפל, מנה אחת צמחונית ומנה אחת בשרית, מידותיהן שוות, הלאפה מתפקדת כסוג של מפית שאורזת עבורך את הבשר ולא נמצאת בתחרות עם הבשר על המקום בקיבה שלך. הדרך בה מכינים את המנה ממש מרתקת. נתחיל בלאפה שנראית כמו בצק עלים, נמשיך בכבישה של המנה על פלטה רותחת בסגנון הטוסטים שאנו מכירים ממחוזותינו, ונסיים בטעם עסיסי ועשיר, שיש בו קצת ירקות כדי להוסיף ולתבל את הבשר. הכל במידה ובמינון המתאים. לא האמנתי שאחרי שסיימתי את המנה שלי, חשקתי במנה נוספת. זה לא קרה לי אף פעם.

איך אפשר לסיים ארוחה ללא קפה. אם אתם אנשים של אספרסו וחיות שכאלה, אז אני כאן לבשר לכם שהקפה היחיד שתמצאו ברחובות ובעיירות בירדן הוא קפה שחור. הדרך בה הוא נמכר ומוגש מעוררת השתאות. נתחיל בכך שחנות לממכר קפה גודלה הוא כ  3 מטר על 2 מטר. אין בה דבר מלבד 2 מיכלי קפה, שני כסאות ושרפרף ומשהו שנראה כמו מקרר למוצרי חלב מימי המכולת השכונתית, שאין בו דבר. שני מיכלי הקפה נראים כצריחים מפותחים ומסולסלים, האחד מכיל קפה ללא סוכר והשני מכיל קפה עם כמות סוכר שיכולה להרוג סוס. לאחר שטעמתי אותו הבנתי למה הלקוחות בדר"כ מבקשים חצי / חצי.  נו טוב, יש להם ניסיון.

החלק המרתק ביותר הוא אופן התשלום, בשמשה של חנות הקפה ישנו חיתוך של עיגול ודרכו אדם מקבל את כוס  הקפה שלו ומשלם בעדו. את הקפה מגישים בכוסות חד פעמיות מפלסטיק.

ואם כבר התפעלתי משיטת מכירת הקפה, אז אני רוצה גם להציג את הטיטאניק של התה. זהו מן מיחם ענק הנמצא על הכיריים, מעליו יש מקום להעמדת שני קומקומים. לפי מה שהבנתי אחרי תשאול בערבית רצוצה והרבה סימני ידיים, הקומקומים נועדו לסיבוב התה של הבוקר בין החנויות השכנות, אפשר לקרוא לזה שירות עד לבית הלקוח. והמיחם הוא מאגר המים החמים שממנו ממלאים את הקומקומים, למנוע המתנה ארוכה לכוס תה שלך.

במהלך מסע ההרפתקאות שלנו, הזדמן לנו לפגוש עיצוב מסוג אחר. משאיות קטנות שנראו מתחילת דרכנו דרך הערים והכפרים זכו לדקורציה בסגנון אישי. נראה היה שזו סוג של אומנות מקומית.

מכיוון שהשלטון בירדן הינו שלטון מלוכני, זכינו לראות את המלך ובנו מככבים בפוזות שונות על שלטי החוצות, והתצוגה המשעשעת ביותר היתה מדבקה על השמשה האחורית של רכב שנסע  ברחובות מדבה.

בדרכנו דרומה, עברנו על פני קילומטרים של שטחים צהובים, בתים נמוכים ואדריכלות מקומית, שהזכירה קצת מאהלים בדואים במרובעות שלהם ,ובאופן בו  נוכחות החלונות מועטה וקטנה. צמיגים על גגות הבתים הם עניין שבשגרה.

המשכנו דרך קו המים של ים המלח ונכנסו לגיחה רטובה בסיק של ואדי מוג'יב, זה היה מסלול אתגרי ולא בגלל עומק המים, כי אם בגלל מעברים ומערבולות חזקות במסלול. בדרך הבנתי מדוע בנקודת ההתחלה התעקשו על אפודת הצלה. תוואי הקרקע היה מדהים כאילו צויר ביד אדם, והיה סוג של הקדמה לקראת פטרה ונפלאותיה.

איך אפשר לכתוב על הרפתקאה בירדן ללא התייחסות לפטרה התכשיט של המדינה. המלצתי היא להגיע לשם בשעות הבוקר המוקדמות, כיוון שמאוחר יותר המתחם של עיר הנבטים המדהימה הזו נראה כמו שוק אחד גדול של אנשים בצבעים שונים. עמוס זה ממש לא כיף. מה שריגש אותי במתחם הקניוני הזה, תרתי משמע קניון, היה האמצעים השונים שעמדו לרשות התיירים לתור בעיר העצומה הזו. כך שלצד ילדים המתרוצצים שם כבמגרש משחקים ענק יכולתי לראות תיירים מבוגרים מאוד, נעזרים בשרותי הכרכרות של המתחם. משהו במחזה הזה גרם לי לזכרון עבר לו לי לצוץ, ואם אני הייתי אחת מתושבי העיר הולכת ביום שבת למרכז ובדרך תנועה עמוסה של כרכרות וסוסים.

ועד מסע ההרפתאות הבא עלינו לטובה…

מצאתי בכיס

כאן ימצאו את מנוחתם כל הפתקים המקומטים, המסומנים, המוקדשים. הם יסתדרו בשורות לפי נושאים, ואולי סופ סופ יהיה קצת סדר בכל הבלאגן הזה. הבלאגן של הידע הבלתי נדלה העומד לרשותי ולרשותכם.

אבחנות מהרחוב

הבית ביהודה הלוי 119 חי /// רחוב הרצל בחצות השפות הזרות יוצאות לרחובות /// קו 18 לילה גברים וזרים /// ילדים פשוט רצים ברחוב מבוגרים רצים מתוך התנצלות

חדש // אוקטובר 2010

בזמן שדממתי בעבר השני של הרשת. עמלתי על פרויקט חדש ישן. ובשעה טובה ומוצלחת. בתחילתה של שנה אקדמית חדשה. האתר: טה טה טטה: http://www.galilina.com/

על הפרק

סרגל זמן

אוגוסט 2017
ב ג ד ה ו ש א
« אוג    
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031  

הצטרפו אל 11 שכבר עוקבים אחריו