You are currently browsing the category archive for the ‘אנימציה’ category.

סרטון אנימציה קצר (שיצר אותו christianfocking) וממש ישן במושגים של היום, בשם zoom משנת 2006 הוא נעשה על פי ספר ילדים ללא מילים, של המאייר ההונגרי Istvan Banyai, בשם zoom משנת 1995. איכשהו בים המידע שאנו מנסים למצוא בו את ידינו ואת רגלינו וליצור לעצמנו סדר לכל המידע שעובר אותנו במשך היממה, פספתי אותו.

אלו הזכירו לי ספר ילדים אחר, בארץ נדמה לי מאת ג'ואן שניידר, שאני מאוד מחבבת ולדעתי זהו ספר שכדאי לכל מעצב להחזיק בספרייתו. הוא מלמד אותנו מחדש המבוגרים להתבונן במובן מאליו, המוכר, היומיומי בעיניים תמימות, סקרניות ובדימיון רב. כלים חשובים ביותר לאדם היוצר.בארץ נדמה לי

אני יודעת שאני לא מכירה או יודעת כל מה שיש בעולם. ועדיין יש פעמים יחידות בהן אני מוצאת את עצמי מופתעת שיש משהו שנראה לי טבעי שהייתי צריכה להכירו, אז היום זה קרה. במהלך שיעור באוניברסיטה על יצירותיו של סמואל בקט בעת בקריאת טקסט שבקט כתב בראשית דרכו על מרסל פרוסט.

אי שם בנעורי היו לי חברים שלמדו את בקט בשיעור תיאטרון ועל מרסל פרוסט דיברו בהקשר של ספרו "בעקבות הזמן האבוד". אני בטוחה שאי שם ברשימות הקריאה שלי בין התיכון לצבא הופיע הספר ובאמת התכוונתי לקרוא אותו. בינתיים השנים חלפו קראתי ספרים אחרים, עשיתי וראיתי דברים שונים והנה כעת שניהם נכנסו לחיי בעקבות קורס על "מינימליזם והפשטה ביצירותיו של סמואל בקט".

ולמה לנו כל ההקדמה הזו, כי היום בשיעור קראנו טקסט שהזכיר נובלה של סופר בשם אדווין אבוט אבוט בשם שטוחלנדיה משנת 1884, המספרת על עולם המתקיים בשני מימדים ואשר דמות מעולם המתקיים בשלושה מימדים מגיע לבקר בה ומנסה לגרום לתושבי העולם הדו מימדי להכיר בתושבי העולם התלת מימדי. זו העלילה על קצה המזלג, ואני עדיין לא קראתי את הספר, אבל כן ראיתי קטע מתוך סרט שנעשה על פי הספר בשנת 2007.

כמעצבת המשקפיים דרכם אני מביטה על העולם סביבי הינם ויזואליים, וכיוון שבהסרט הוא סרט אנימציה וידועה חיבתי הרבה סרטים אלו, הופתעתי לגלות שאינני מכירה אותו. אך אני רוצה להוסיף שהספר וגם הסרט באים לספר סיפור הרבה יותר מורכב מהדימויים החזותיים שתפסו את מבטי. באמצעות עלילת הספר אבוא מותח ביקורת על ההיררכיה החברתית בחברה הויקטוריאנית שהוא בן תקופתה. בנוסף גיליתי בקריאה חפוזה שהספר פופלרי בקרב מתמתטיקאים וסטודנטים למתמטיקה. מעניין כמה מימדים, תרתי משמע יכולים להיות לספר אחד.

מצרפת לינק לקדימון של הסרט מ 2007

ולינק לסרט המלא  flatland

שלושה קליפים מעניינים (ועוד שניים שנזכרתי בהם בעקבות המדוברים). לכל אחד אסתטיקה שונה, שפה חזותית שונה ופרשנות שונה לסיפור או שיר. לדעתי מה שיפה בהם מעבר לויזואל העשיר ומגוון שהם מציעים הוא האפשרות לפרש אותם מנקודות מבט שונות ובאופנים שונים.
וכמו שאומרים באנגלית without further duo
להתרשם,לפרש ולהתענג

כעת נעבור לקליפ של להקה ישראלית ששמה נשמע כבר זמן מה בחוצות, לפחות חוצות תל אביב. ה"גרפיקה" של הקליפ מאוד משקפץ את רוח התקופה ומזכירה באופן דומה אך שונה קליפים של אטליז. קבלו את umalala

ותזכרות קצרה לאטליז

וקליפ החול המופלא שלהם

ואחרון חביב להמלצות היום, עוסק באיור.
איור טוב הוא איור מרגש, הוא גורם לליבך לדפוק מהתרגשות (לפחות ללב שלי) וכאשר מחברים איור כזה עם וידיאו קליפ התוצאה מרגשת כפליים. הקו והאופן בו הוא מואנש על ה"דף המסך" גורמים לי לרצות לקום מהכסר ולחולל בחדר.

ותודה לאודי גלס על ההמלצות הנפלאות הללו והמחשבות שהן העלו …

הזמן חולף כל כך מהר ויש כל כך הרבה דברים שאני רוצה להספיק לשמוע, לראות, לקרוא, לעשות ועוד ועוד. אבל הזמן קצר ולפעמים הגוף מודיע על שביתה. אני מוחה, כך הוא מודיע. ואז מדברים אל ליבו, משכנעים אותו ומבקשים רק עוד קצת.

אחד הגמדים היקרים שלי, אשר תמיד שולח לי הפתעות מעניינות. צ'יפר אותי לא מזמן בסרטון אנימציה מעורר מחשבה. הסרטון ישב וחיכה בין עשרות התגיות הפתוחות בבראוזר זה או אחר שאני משתמשת בהם. חיכה שאני אעשה הפסקה, לשניה, לשבת ולצפות בו. סרטון לא קל ומעורר מחשבה. ההפסקה אולי היתה פיזית, אך היתה רחוקה מלהיות מחשבתית. בעוד הסרט ה נטול מקום, שנה וחברה נתונה, הרי כל אחד מאיתנו הצופים יכול למצוא את עצמו בצד זו או אחר של הדמויות המוצגות בסרט. לראות, לחשוב, לנסות להבין איך אנחנו מגיעים לאיפה שאנחנו נמצאים, ועד כמה מניעים מסוימים הינם כל כך מטופשים ואנוכיים.

הזמן חולף כמו רוח המלחששת את חיי. המילים כולן השואלו אל היכל ההשכלה אליו שבתי בשנה האחרונה. וכך הבלוג נמוג לו מן העין ונעלם אל המחשבות המתרוצצות להם בראשי הקודח מחשבות. אך לעיתים ישנם רגעים שבהן אני נזכרת בעיקבות הלימודים, המאמרים והזמן במשהו שהיית רוצה להעלות על גבי "הניירת המוקלדת". היום בעת קריאת טקסט על אנטונן ארטו על התיאטרון והדבר מתוך הספר התיאטרון וכפילו, נזכרתי בסרט אנימציה אפל, קודר המשקף מנקודת מבט שונה את התפרצות מגיפת הדבר בלונדן של המאה ה 17. את הסרט The Periwing Maker ראיתי לפני שנים בפסטיבל הסרטים בחיפה. אינטרנט היה מושג לא קיים, וכדי להחשף לעשיית עדכנית שאינה מיינסטרימית היה עלינו הצופים לטרוח ולכתת את רגלינו ולפנות את זמננו לארועים שליקטו והביאו לפנינו עשייה קולנועית אחרת. השנים עברו והסרט נחקק עמוק בזכרוני ומידי פעם הוא צץ לו בהקשרים שונים ובזמנים שונים. הפעם טקסט על תיאטרון החייה אותה ממגירות הזכרות של מוחי.

השילוב המרתק בין האווירה האפלה, לדמויות הקודרות, הצבעוניות העכורה, הויזואליה של סרטי ערפדים וסרטים גותיים לבין הטקסט הניתוחי אבחנתי על מגיפת הדבר. מייצר שני סיפורים השזורים ומשתמשים באופיו השונה של השני ליצירת סיפור מרתק שהזמן, כך נדמה לי, לא פוגם בו כי אם משביח אותו.

מצאתי בכיס

כאן ימצאו את מנוחתם כל הפתקים המקומטים, המסומנים, המוקדשים. הם יסתדרו בשורות לפי נושאים, ואולי סופ סופ יהיה קצת סדר בכל הבלאגן הזה. הבלאגן של הידע הבלתי נדלה העומד לרשותי ולרשותכם.

אבחנות מהרחוב

הבית ביהודה הלוי 119 חי /// רחוב הרצל בחצות השפות הזרות יוצאות לרחובות /// קו 18 לילה גברים וזרים /// ילדים פשוט רצים ברחוב מבוגרים רצים מתוך התנצלות

חדש // אוקטובר 2010

בזמן שדממתי בעבר השני של הרשת. עמלתי על פרויקט חדש ישן. ובשעה טובה ומוצלחת. בתחילתה של שנה אקדמית חדשה. האתר: טה טה טטה: http://www.galilina.com/

על הפרק

סרגל זמן

אוגוסט 2017
ב ג ד ה ו ש א
« אוג    
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031  

הצטרפו אל 11 שכבר עוקבים אחריו