You are currently browsing the category archive for the ‘בין הדפים’ category.

penciltalk.org.zebrano

penciltalk.org.vancouver.1

penciltalk.org.rosetta.1

מודעות פרסומת

לפני מספר שבועות חיכתה לי גלויה בתיבת הדואר. הסתכלתי על החריץ של התיבה בפליאה, מי שלח לי גלויה? מי בכלל שולח גלויות היום? אני לא מקבלת דואר כבר שנתיים, הכל מגיע לתיבת האימייל שלי בדואר ישראל, למעט פעם בחודשיים בהם מגיעות חוברות המנויים שלי לתיאטרון ולסינמטק. למעטפות אלו יש אופי מאוד מסוים, הן צ'נקיות, לבנות, ויש עליהן לוגו של המקום, יתרה מכך, אני מצפה להן. אם הן לא מגיעות, אני אתקשר לבדוק מה קרה, מדוע הן התעכבו. כל הדואר שאנו מקבלים בין אם הוא מגיע לתיבת הדואר הפיזית שלנו או תיבת הדואר הוירטואלית שלנו, הוא דואר שאנו מצפים לו. האם מישהו מכם קיבל לאחרונה דואר בהפתעה?

בעודי מסתכלת בפליאה על הנייר העבה עם תמונה בצד אחד וטקסט בצד השני, שישב בחריץ תיבת הדואר שלי, התחיל ליבי לקפץ בשמחה. איזה כייף לקבל ד"ש בצורה כזו, לא היה כתוב בגלויה משהו משמעותי, עינייני, דיווחי, זו היתה דרישת שלום בכתב, כאשר על הגלויה הודבקו דמויות של Hallo Kitty ומאחור נכתבו מספר מילים בכתב יד מתפרץ.

עוד באותו היום, פתחתי את מגירת אוסף הניירות, הגלויות וכלי הכתיבה שלי, והתיישבתי לכתוב את כל אותן הגלויות שהבטחתי לעצמי ולחברים לכתוב להם בשנה שחלפה. חשבתי על ההתרגשות והשמחה שליוו אותי במשך כל אותו היום, ורציתי לחלוק את ההרגשה הזו עם אחרים. איכשהו הגלויות צמחו בנפחן וגדלו למכתבים קטנים במעטפות חומות, שהכילו אוסף של מילים כחולת על נייר מכתבים לבן ומחוספס.

מספר ימים לאחר מכן, הלכתי לסניף הדואר הקרוב לביתי, רכשתי בולים, ליקקתי את הדבק שעליהם על מנת להדביקם על המעטפות. הטעם והריח העלו זכרונות כה רבים והרבה געגועים. שלחתי אותם, והלכתי. חזרתי ליומיום שלי, להתכתבויות בג'ימייל, לשיחות בסקייפ, לאינסטנט תקשורת שמקיפה אותנו מכל מקום, אין מצב לדחיית סיפוקים.

אני יודעת שאני לא מכירה או יודעת כל מה שיש בעולם. ועדיין יש פעמים יחידות בהן אני מוצאת את עצמי מופתעת שיש משהו שנראה לי טבעי שהייתי צריכה להכירו, אז היום זה קרה. במהלך שיעור באוניברסיטה על יצירותיו של סמואל בקט בעת בקריאת טקסט שבקט כתב בראשית דרכו על מרסל פרוסט.

אי שם בנעורי היו לי חברים שלמדו את בקט בשיעור תיאטרון ועל מרסל פרוסט דיברו בהקשר של ספרו "בעקבות הזמן האבוד". אני בטוחה שאי שם ברשימות הקריאה שלי בין התיכון לצבא הופיע הספר ובאמת התכוונתי לקרוא אותו. בינתיים השנים חלפו קראתי ספרים אחרים, עשיתי וראיתי דברים שונים והנה כעת שניהם נכנסו לחיי בעקבות קורס על "מינימליזם והפשטה ביצירותיו של סמואל בקט".

ולמה לנו כל ההקדמה הזו, כי היום בשיעור קראנו טקסט שהזכיר נובלה של סופר בשם אדווין אבוט אבוט בשם שטוחלנדיה משנת 1884, המספרת על עולם המתקיים בשני מימדים ואשר דמות מעולם המתקיים בשלושה מימדים מגיע לבקר בה ומנסה לגרום לתושבי העולם הדו מימדי להכיר בתושבי העולם התלת מימדי. זו העלילה על קצה המזלג, ואני עדיין לא קראתי את הספר, אבל כן ראיתי קטע מתוך סרט שנעשה על פי הספר בשנת 2007.

כמעצבת המשקפיים דרכם אני מביטה על העולם סביבי הינם ויזואליים, וכיוון שבהסרט הוא סרט אנימציה וידועה חיבתי הרבה סרטים אלו, הופתעתי לגלות שאינני מכירה אותו. אך אני רוצה להוסיף שהספר וגם הסרט באים לספר סיפור הרבה יותר מורכב מהדימויים החזותיים שתפסו את מבטי. באמצעות עלילת הספר אבוא מותח ביקורת על ההיררכיה החברתית בחברה הויקטוריאנית שהוא בן תקופתה. בנוסף גיליתי בקריאה חפוזה שהספר פופלרי בקרב מתמתטיקאים וסטודנטים למתמטיקה. מעניין כמה מימדים, תרתי משמע יכולים להיות לספר אחד.

מצרפת לינק לקדימון של הסרט מ 2007

ולינק לסרט המלא  flatland

לפני מספר שנים חבר המליץ לי לקרוא את הספר דימיון של מהנדס מאת פיטר רייס. פיטר רייס היה המהנדס שותף לבניית מרכז פומפידו בפריז עם צמד האדריכלים פיאנו ורוג'רס. בשנת חייו האחרונה הוא כתב ספר זה כאוטוביוגרפיה המקצועית שלו.
כבר מספר שבועות זיכרון הקריאה מסתובב במוחי. זיכרון זה קשור בהגדרת המקצוע מעצב אדריכל ובהבנה עד כמה הגדרה זו רחבה ופלואידית, ועד כמה היא קשורה קשר הדוק בסקרנות באשר היא, וביכולת לגמישות מחשבתית. על כן פניתי למחשב ובדקתי בהיסטורית הרשימות שלי. כיוון שהשנים לא עושות חסד עם מערכת הזיכרון הפיזית שלי החלטתי לסמוך על גורם חיצוני שהוא לא אני, והוא המחשב (שגם הוא אובייקט בעייתי לסמוך עליו). שם רשמתי לעצמי מספר ציטוטים שהשאירו עלי רושם בזמן שקראתי את הספר.

משהחלטתי לכתוב כאן מספר ציטוטים מהספר, פניתי למאגר הידע הבלתי נדלה ברשת על מנת לרענן את זכרוני (את הספר אין להשיג, הוא הודפס במהדורה מוגבלת ובזמנו קיבלתי אותו בהשאלה). בעודי קוראת קטע שפורסם ברשת התווסף לו ציטוט נוסף לרשימות שלי.

הציטוט מתייחס להצעה שהוגשה על ידם לתחרות של מרכז בובור (הידוע בשמו, מרכז פומפידו).
"במקום זאת, ניסינו לפרוש את טווח הרעיונות יוצאי הדופן אשר תאמו את הפילוסופיה ואת המטרות של הארכיטקטורה, ובכך להצית את הדמיון. הרי לא ציפינו לזכות. פיאנו ורוג'רס עבדו על תחרות ה-Burrell. זו היתה התחרות שבה הם רצו לזכות. אנחנו עבדנו באותו הזמן עם הארכיטקט רובין ספנס על התוספת לבתי הפרלמנט. זה היה פרויקט רציני. בובור, לעומת זאת, נועד לפיתוח רעיונות ולבחינת העניין בעבודה משותפת בינינו, אנשי מבנים 3, לבין פיאנו ורוג'רס. לא היינו צריכים להתפשר. עשינו מה שרצינו."

ציטוט זה מתייחס לביתן העתיד סיביליה
"אם נחזור איפא ונבחן את החזית החדשנית הזאת ואת השימוש שנעשה בה באבן, נגלה כי בכל שלב נוצר דחף להמשיך באמצעות משהו שכבר היה קיים קודם לכן. לכן כל שלב הומרץ על ידי דבר דומה ששימש כהנחיה. החדשנות במקרה זה היתה פיתוח של רעיונות קיימים והאמונה שהם רלבנטיים וניתנים לישום במבנה שחקרנו."

ציטוט זה מתייחס לבניין הבטון בלויד'ס
"נאמר לעיתים שבניין לוייד'ס הוא בניין פלדה שנבנה בבטון. נכון שבתחילה התכוונו שהשלד החיצוני יהיה מפלדה, אולם כאשר שינינו את החלטתנו לבטון, לא ניסינו לתרגם באופן פשטני את העבודה הראשונית. מטרתנו היתה לנצל את התכונות הטבעיות של הבטון, ובה-בעת להשיג את הביטוי החזותי והבהירות המתקשרים לרוב עם פלדה. הפרויקט היה ניסוי בחומר, ויש בו שימוש הן בבטון יצוק באתר והן באלמנטים טרומיים, אך ללא שלילה של חומרים אחרים, במידה והיו להם יתרונות."

ולמעצבים שבינינו סיפור קצרצר על חווית פיאט
"בתעשיית המכוניות הכל שונה לחלוטין. ראשית, למכונית יש קריטריונים מורכבים רבים ותקנות שהיא חייבת לעמוד בהן, והם חוזרים על עצמם. ויש לה את כל קודמותיה, הן בתוך חברת פיאט והן בקרב מתחרותיה. מכאן שמכונית אינה ממש מעוצבת, אלא יהיה נכון יותר לומר שהיא מפותחת. כל מכונית חדשה מתחילה בקודמתה. למעשה, המילה עיצוב בהקשר של מכונית היא לשון יפה יותר לסיגנון, ואין לה הרבה קשר עם הפיתוח של ביצועי המכונית או הנדסתה. .."

הדבר המעניין הקשור לספר זה לדעתי, היא העובדה שהוא נכתב מנקודת מבטו של מהנדס. אך מהנדס זה היה, ללא ספק, ברוחו ובנפשו אדריכל, אמן ואיש רוח. זו פיסת סקרנות יוצאת דופן ומעוררת השראה בכל הקשור במתיחת גבולות המחשבה, ומכאן גם הפעולה.

אתר מעניין שבחר להציג בכל יום פרויקט עיצוב מוצר/אריזה לצד פרויקט עיצוב גרפי. כאשר עוברים ומסתכלים על האימג'ים המוצגים, ניתן לראות עד כמה שזורים תחומי הדו מימד והתלת מימד אחד בשני. אני מצאתי את האימג'ים מעוררי השראה מבחינת שילוב הצבעים שיוצר היקש מיידי לתחושת משפחתיות בין שני הפרויקטים המוצגים באותו היום וגם באופן בו כל אחד מהם מוצג לכשעצמו.

לדעתי האופן בו אתר זה בחר להפגיש דו מימד ותלת מימד מעיד על המקום בו תחום העיצוב עומד היום, הגבולות מטשטשים, תחום נשזר בתוך תחום והמפגשים בין התחומים מייצרים דיאלוגים חדשים. יחד עם הרעננות הזו, אינני יכולה שלא לתהות מה הם הערכים הגלומים בעבודותינו כמעצבים? מה אנחנו כמעצבים רוצים לאמר בעולם בו אנו חיים היום? האם יש לנו השפעה כלשהי על החברה בה אנו חיים? האם אנו רוצים להשפיע?                                                    

השפעה כפי שאני רואה אותה, הינה יצירת דיון כאשר למשתתפים בו יש רצון להגיב על הקורה סביבם.

קישור לאתר          http://www.designanddesign.com/

מצאתי בכיס

כאן ימצאו את מנוחתם כל הפתקים המקומטים, המסומנים, המוקדשים. הם יסתדרו בשורות לפי נושאים, ואולי סופ סופ יהיה קצת סדר בכל הבלאגן הזה. הבלאגן של הידע הבלתי נדלה העומד לרשותי ולרשותכם.

אבחנות מהרחוב

הבית ביהודה הלוי 119 חי /// רחוב הרצל בחצות השפות הזרות יוצאות לרחובות /// קו 18 לילה גברים וזרים /// ילדים פשוט רצים ברחוב מבוגרים רצים מתוך התנצלות

חדש // אוקטובר 2010

בזמן שדממתי בעבר השני של הרשת. עמלתי על פרויקט חדש ישן. ובשעה טובה ומוצלחת. בתחילתה של שנה אקדמית חדשה. האתר: טה טה טטה: http://www.galilina.com/

על הפרק

סרגל זמן

דצמבר 2017
ב ג ד ה ו ש א
« אוג    
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

הצטרפו אל 12 שכבר עוקבים אחריו