You are currently browsing the category archive for the ‘בין הרים ובין סלעים’ category.

עברו להם חודשיים מאז ביקורי האחרון בחצר האחורית שלי ושבתי לביקור נוסף, לראות מה נשמע? איך המרגש?  האסון חלף במערכת העיכול שלנו, והמשכנו לאסון הבא, ומשם נמשיך הלאה. אני תוהה מידי פעם האם זהו אינו מבנה תבניתי של העולם שלנו לנוע מחוויה קשה, מזעזעת אחת לאחרת שתבוא לאחריה, וביניהן ישנן תלוליות של אושר ושמחה. תלוליות של תקווה, כמו זו שפגשתי בביקור זה.

מודעות פרסומת

לקרוא את המשך הרשומה «


במסגרת אהבתי לצילום ולמסעות, בשנים האחרונות התחלתי לתור אחר מבנים עזובים. המפגש הראשון שלי עם מבנה + נטוש היה בבסיס צבאי נטוש ליד ירושלים. אני זוכרת את התחושה המרגשת ומפחידה הזו ששרתה עלי כשנכנסנו בשער. הריק העצום הזה, והשקט הכל כך חזק, שעוד שניה אתה מרגיש את הלב שלך מתפוצץ מעוצמת הדממה. המחשבות והסיפורים המתרוצצים בזמן השיטוט, למה שימש החדר הזה? ומה עשו כאן?  כלי של שוקולד השחר שהושאר פתוח על סכין בתוכו על מעקה של חלון, בכל אלו יש מקום לכל כך הרבה סיפורים כאלו המומצאים על ידי וכאלו המבקשים לצאת החוצה מהאפסנה, מההיסטוריה, לצאת החוצה ולהשמע, להיות שוב מעניינים ורלוונטיים.


מאז אותו ביקור, שוטטתי במקומות רבים בתוך העיר ומחוצה לה (הצילומים המצורפים הינם מבסיס ירדני ליד קליה), לתומי הרב חשבתי שמלבדי ועוד קומץ של אנשים יש את העניין הזה בישן שבדר"כ כלל לא ניתן לקחת הביתה, וגם המצלמה לא תמיד מצליחה לתפוס את עוצמתו ( אינני אומרת יופיו, כיוון שהיופי כאן הוא מונח בעייתי).

לפני כשנתיים התוודעתי לסרט הנקרא urban exploring שהוציא אותי מהחושך אל האור, וגילה לי בשקט שאני לא היחידה עם העניין הזה. וישנם מקומות ואנשים העוסקים במלאכת השיטוט כמעט באופן מקצועי. באותה התקופה חבר שהכיר את העניין הרב שלי במבנים נטושים התוודע לאדון ישראלי שעוסק במלאכה זו מספר שנים טובות, אוסף, מתעד, מספר את העבר ו"מחזירן" להווה.  כשביקרתי בבלוג שלו בפעם הראשונה, הרגשתי כמו בשיעור הסטוריה אבל מסוג אחר.

אדריכלות נעלמת

החלטתי לספר כאן קצת על העניין הרב שלי בנטוש הזה, כי לפני כשבועיים הגשמתי חלום של שנים, כזה שחלמתי ולא ידעתי שחלמתי אותו, עוד לפני שהתחלתי לשוטט במבנים ושטחים נטושים, היה לו בתל אביב בניין אחד, שכאשר עוברים לידו, ניתן לראות כמה סיפורים מן העבר הוא מגלם בעזבונו. לבניין היסטוריה עוד מימי ההגנה, כמה מרגש !!!

בלינק המוצרף ניתן לראות את הבניין בתקופת פריחתו כבית ספר לבנות

http://sites.google.com/a/tlv100.net/tlv100/old_north/bzm

בחיי הקודמים אם היו כאלו, קרוב לודאי שהייתי לקטנית, זוהי דמות האוספת מזון מן הטבע למאכל. לדעתי הלקטן הינו סוג של אספן, אך הדברים שהוא אוסף הינם מתכלים ויחד עם זאת בלתי נגמרים. ההפרעה התפתחה לה בתקופת שהותי בניכר, באותה התקופה גרתי באסן שבגרמניה, שהיא עיר כורים לשעבר, והיא טובלת ביערות וחורשות רבות, שהיו חלק מהדרך בה הלכתי לעבודה בכל בוקר באותה התקופה. בתקופת הקיץ הייתי מנשנשת בדרך לעבודה פטל שחור מתוק מתוק בשולי הדרך, ונראה היה שלעולם הוא לא יגמר, בסיום הקטיף ידי היו שחורות וחיוך רחב היה מתוח על שפתי השחורות.
הימים חלפו ואני שבתי לארץ ובאחד מטיולי יום השבת שערכתי בנחל יגור בשלהי החורף, שמעתי אב מספר לבתו שמעלי הרקפת ניתן לעשות ממולאים מאוד טעימים. חיכיתי לסוף תקופת הפריחה של הרקפות ובהזדמנות הקרובה שהיתה לי יצאתי לקטיף חזרתי הביתה עם שלל עלי רקפת גדולים ועסיסיים. זכרתי את ההסבר של האב ועמדתי במטבח למלאכת המילוי. עלי הרקפת הממולאים יצאו מעולה.

משם הדרך לבדוק עלים נוספים היתה קצרה, נזכרתי שבילדותי היינו אוכלים את פרות צמח החוביזה, אז קטפתי גם אותו, חיפוש מהיר באינטרנט זימן לי מתכון לממולאים ולקציצות. טיול רדף טיול וזימן לפתחי צמחים שונים. הצטרף לן גם כובע הנזיר לסלט ולממולאים. כמה יפה היא חיפה כאשר מדרוניה העירוניים מכוסים בפרחים הצבעוניים הללו. שיטוט במורדות העיר, הכיר לי פינות עשירות בצמחי כובע הנזיר ובתקופת החורף הייתי יוצאת למסע ליקוט לטובת סלט עלים או עלים ממולאים בבורגול ודברים טובים אחרים.

בביקור האחרון שלי ברמת הגולן נזכרתי שגם את פרחי החרדל ניתן לאכול ולצרף לסלט. הפרחים חריפים וכאשר לועסים אותם מרגישים איך כל הסימפונות נפתחות.

רבים וטובים הצמחים למאכל שיצא לי להכיר, פיתחתי לי ריטואל עונות מהקטיפים המוכרים לכולנו, זיתים, אגוזים, תותי עץ, חרובים ועד לאותם עלים ירוקים שלמענם כדאי להסתובב עם מדריך צמחים, שלא ננגוס חלילה באיזשהו צמח שיפיל עלינו תרדמת של 100 שנה.
בשבוע שעבר קיבלתי מתנה נפלאה, בחור אחד נחמד נחמד כתב ספר ללקטנים חובבים כמוני, ובספר הוא משלב בין מסלולי טיול ומושאי ליקוט שונים, לאלו מצורפים מתכונים עבור אותם עלים עסיסיים וטעימים. בימים שחלפו מאז, הספקתי לעיין בספר ולהוסיף על מסלולי הטיול המוכרים, עוד מקומות לאיסוף וליקוט שחלילה לא אפספס את הלקט הבא. צמחי בר למאכל // אורי מאיר צ'יזיק

תמיד טענתי שבחיי הקודמים הייתי לקטנית, דמות שהיא סוג של אספנית, אספנית שהאוסף שלה מתעשר ומתכלה כל פעם מחדש. המלקט אוסף על מנת לאכול, על מנת לנסות ולהתנסות, כל פעם מחדש קצת אחרת, כך נוצרת לה היסטוריה משתנה של ניסיונות.

בזכרונות ירושלים שלי פעם מזמן ניסיתי ללכת ברגל משכונת קרית מנחם אל סינמטק ירושלים, זו לא היתה הפעם הראשונה שחשבתי שאם לאוטובוס לוקח זמן מסוים לי יקח רק קצת יותר, אפשר לסכם את הניסוי בכך שהיה מעניין, הבנתי שיצאתי לטרק עירוני ללא כוונה וכמעט איחרתי לסרט.

ואם בדרך עסקינן אז אני אספר כאן על עוד כמה מקומות שגיליתי לאחרונה. המקום הראשון הינו בריכת ממילא שהיא ממש מעבר לכביש מהתחנה בפוסט הקודם, מלון פאלאס. פעם לפני שנים, הבריכה הזו שימשה כמאגר המים של העיר העתיקה. בביקורי כל כך התרשמתי מגודלה שהערכתי  את גודלה כ 200 מטר על 200 מטר, אז טעיתי, וטעיתי בגדול. גודלה יותר סימלי 65 מטר על 97. עדיין מדהים, במרכז העיר שקוע לו בור!!

בקצה של בריכת המים עדיין נמצאת המשאבה, בימינו כל מה שנותר מתפארתה היא שלולית בוצית לביקורים של תלמידי תיכון שעושים ביוטופ על חיות הביצה.

נמשיך ונעלה דרך גן העצמאות לכיוון רחוב קרן היסוד פינת רחוב אחד העם, ונגיע למתחם שבעברו היה מלון שנקרא "מלון ארץ ישראל", היום שוכנים בו הארכיונים של קק"ל. במתחם הזה נמצאים ארבעה ביניינים, באר מים אחת ומבנה חדש יותר שהוסבר לנו שהיה שייך בעבר לסולל בונה. כיום המבנה נטוש וכנראה שמשמש מקום מסתור לנרקומנים, איך אפשר לשכוח את ספרו של דויד גרוסמן // מישהו לרוץ איתו.

את המידע הזה חלק איתנו אדון אדריכל, שראה אותנו נכנסות למתחם ושאל האם משהו מעניין קורה שם, העניין התרחב בהצטרפותו אלינו ובהסבירו לנו קצת על המקום, ההיסטוריה שלו והתכנונים הדרקוניים שהיו ועודם קיימים למתחם זה. גם הצטרף אלינו בשקט גם בחור צעיר אחד בז'קט אדום ותיק גדול, ש… הסתבר שהוא סטודנט לצילום בבצלאל. מאוד הצחיק אותי המארג האנושי שהתקבץ לו בעיקבות הרצון שלי למצוא מקומות נטושים במרכז הבירה.

אדלג לעיר העתיקה, למקום שהזדמן לי לשמוע עליו לראשונה בהרצאה באוניברסיטה הפתוחה על "סדנת ההדפס" שנפתחה בירושלים בתחילת המאה ה 19. ובאותה הרצאה גברת אחת מכובדה דיברה על מוזיאון קטן בשם "מוזיאון חצר היישוב הישן" הנמצא באזור הרובע הארמני. משערים שהמבנה הוקם במאה ה 15 או ה 16. מוצגת שם תערוכה קבועה המציגה את אופי החיים שהתנהלו בבית זה. ומוצגות שם גם תערוכות מתחלפות, תערוכה חדשה שתפתח בקרוב "למה כובע? על כובעים ומטפחות בישוב הישן של ירושלים". פיסת היסטוריה ישראלית מרתקת.

ומקום קסום נטסף ואחרון הוא "בית המצורעים" הנמצא מעבר לכביש, מרחק יריקה מתיאטרון ירושלים. כאשר הוצע לי להצטרף לטיול ספונטני בבירה ובבית המצורעים, התפלאתי שלא שמעתי על המקום מעולם. לאחר שנכנסנו פנימה והסתובבנו במתחם, נפל לי האסימון, את המקום הכרתי לפני שנים ואף הזדמן לי להתארח שם בהצגת סוף שנה של ביה"ס לתאטרון חזותי הפועל בירושלים. המקום נראה שונה לחלוטין בלילה לעומת היום. כיום המקום מתפקד כחלל לתערוכות וחלק קטן ממנו משמש כמרפאת חוץ.  גם אותו תכננו להרוס ולבנות מגדל על חורבותיו, אך תרומות שגייסה אחת האחיות שעבדה במקום בשנים שתפקד כבית חולים, הצילו אותו לעת עתה מגרזן ההריסה. מקום מדהים החבוי מאחורי קירות אבן גבוהים, צריך רק להציץ והשאר כבר יבוא.

כפי שרואים קיים כאן דפוס חוזר של חוסר הערכת ההיסטוריה הצעירה של מדינת ישראל, אנחנו כל כך רוצים להתחדש ולהתעדכן אף במחיר איבוד הזהות הצעירה שלנו. אם נמשיך בזאת מה ישאר לנו?

וקצת כרכומים בקיצור דרך בשכונת עמק רפאים, אשליית חורף כאן.

 

מצאתי בכיס

כאן ימצאו את מנוחתם כל הפתקים המקומטים, המסומנים, המוקדשים. הם יסתדרו בשורות לפי נושאים, ואולי סופ סופ יהיה קצת סדר בכל הבלאגן הזה. הבלאגן של הידע הבלתי נדלה העומד לרשותי ולרשותכם.

אבחנות מהרחוב

הבית ביהודה הלוי 119 חי /// רחוב הרצל בחצות השפות הזרות יוצאות לרחובות /// קו 18 לילה גברים וזרים /// ילדים פשוט רצים ברחוב מבוגרים רצים מתוך התנצלות

חדש // אוקטובר 2010

בזמן שדממתי בעבר השני של הרשת. עמלתי על פרויקט חדש ישן. ובשעה טובה ומוצלחת. בתחילתה של שנה אקדמית חדשה. האתר: טה טה טטה: http://www.galilina.com/

על הפרק

סרגל זמן

דצמבר 2017
ב ג ד ה ו ש א
« אוג    
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

הצטרפו אל 12 שכבר עוקבים אחריו