You are currently browsing the category archive for the ‘הגיגים’ category.

logonew

בעיתון מגפון ניתן למצוא כתבות בנושאים רבים כגון, ספורט, מדיה, תרבות, אופנה ועיצוב, אוכל, בריאות, חברה, יחסים, תיירות, משפט, מסורת, אלטרנטיבי, סאטירה, טכנולוגיה, ספרות, רכב, טורים אישיים, מאמרי מערכת, קריקטורות, סיפורים מצולמים. האם שכחתי משהו.

מודעות פרסומת

לפני מספר שבועות חיכתה לי גלויה בתיבת הדואר. הסתכלתי על החריץ של התיבה בפליאה, מי שלח לי גלויה? מי בכלל שולח גלויות היום? אני לא מקבלת דואר כבר שנתיים, הכל מגיע לתיבת האימייל שלי בדואר ישראל, למעט פעם בחודשיים בהם מגיעות חוברות המנויים שלי לתיאטרון ולסינמטק. למעטפות אלו יש אופי מאוד מסוים, הן צ'נקיות, לבנות, ויש עליהן לוגו של המקום, יתרה מכך, אני מצפה להן. אם הן לא מגיעות, אני אתקשר לבדוק מה קרה, מדוע הן התעכבו. כל הדואר שאנו מקבלים בין אם הוא מגיע לתיבת הדואר הפיזית שלנו או תיבת הדואר הוירטואלית שלנו, הוא דואר שאנו מצפים לו. האם מישהו מכם קיבל לאחרונה דואר בהפתעה?

בעודי מסתכלת בפליאה על הנייר העבה עם תמונה בצד אחד וטקסט בצד השני, שישב בחריץ תיבת הדואר שלי, התחיל ליבי לקפץ בשמחה. איזה כייף לקבל ד"ש בצורה כזו, לא היה כתוב בגלויה משהו משמעותי, עינייני, דיווחי, זו היתה דרישת שלום בכתב, כאשר על הגלויה הודבקו דמויות של Hallo Kitty ומאחור נכתבו מספר מילים בכתב יד מתפרץ.

עוד באותו היום, פתחתי את מגירת אוסף הניירות, הגלויות וכלי הכתיבה שלי, והתיישבתי לכתוב את כל אותן הגלויות שהבטחתי לעצמי ולחברים לכתוב להם בשנה שחלפה. חשבתי על ההתרגשות והשמחה שליוו אותי במשך כל אותו היום, ורציתי לחלוק את ההרגשה הזו עם אחרים. איכשהו הגלויות צמחו בנפחן וגדלו למכתבים קטנים במעטפות חומות, שהכילו אוסף של מילים כחולת על נייר מכתבים לבן ומחוספס.

מספר ימים לאחר מכן, הלכתי לסניף הדואר הקרוב לביתי, רכשתי בולים, ליקקתי את הדבק שעליהם על מנת להדביקם על המעטפות. הטעם והריח העלו זכרונות כה רבים והרבה געגועים. שלחתי אותם, והלכתי. חזרתי ליומיום שלי, להתכתבויות בג'ימייל, לשיחות בסקייפ, לאינסטנט תקשורת שמקיפה אותנו מכל מקום, אין מצב לדחיית סיפוקים.

לפני מספר ימים שוטטתי בין חברים בפייסבוק, ונתקלתי באתר בשם Significant Objects שמציג ניסוי ספרותי ואנתרופולגי שנעשה על-ידי שני בחורים בשם, Rob Walker and Joshua Glenn. הניסוי בחן האם ניתן לבדוק באופן אובייקטיבי את השפעת עלילה על ערכו של אובייקט נתון כלשהו.

המסקנה המעניינת והלא מפתיעה, לפחות לדידי, האובייקטים שנקנו בעלות ממוצעת לחפץ של 1.25$ נמכרו בסכום משוער של 8000$. הערך של הסיפור שעמד מאחורי החפץ, העלה את ערכו של החפץ הפיזי עצמו.

Needlepoint Ornaments נקנו ב 1$ נמכרו ב 62$

Spotted Dogs Figurine נקנו ב 1$ נמכרו ב 17.5$

Hawk Ashtray נקנתה ב 2.99$ נמכרה ב 101$

Amoco Yo Yo נקנה ב 0.25$ נקנה ב 41$

אם נתבונן על פעולת העיצוב, גם היא נשענת על הערך הסיפורי, אמנם לא עליו לבדו, אך משקלו משמעותי במיוחד בימים אלו שבהם העולם מוצף בעוד ועוד ועוד מוצרים, שאנו בני האדם לא באמת צריכים. אז למה אנחנו קונים חפצים? אנחנו קונים אותם כי הם נותנים לנו מענה רגשי, המכיל בתוכו זכרון, געגוע, חוויה, שמחה.

אני לא מחדשת שום דבר כאן, במיוחד בעולם שבו הכל ממותג, וכולם מוכרים לנו סיפורים, החל אבקת הכביסה שאנו קונים ועד תיק של מותג צמרת. אבל אני כן מהגגת כאן בקול, על היכולת להשפיע על דעת קהל, על  כוחה של המניפולציה של הסיפור העלילתי, על היכולת שלנו לשאול שאלות לגבי מה שמציעים לנו, ולא לקבל את הדברים כמובנים מאליהם.

איך אנשים יגיבו לסדרת חפצים, כאשר כל פעם יולבש להם סיפור אחר, האם הסיפור ישפיע על התגובה של אדם לאותו חפץ בכל פעם אחרת בשל הסיפור שלו. כמה כסף שווה סיפור טוב? איך משתלב הערך האסתטי של הסיפור בתוך הערך האסתטי של הצורה הפיזית? כמה הוא משפיע עליה? האם הסיפור יכול ליפות מוצר "מכוער" וההפך?

זה מה שקורה כששומרים פוסטים במגירה, הם מקבלים זמן משלהם לצאת אל אויר העולם.

אז כמו שכתבתי 'היה היה' כנס בסוף שנת 2011 בנושא עיצוב בקריסה וקידמה של המרכז לעיצוב בירושלים, במסגרת ארועי שבוע העיצוב. הכנס ניסה לעסוק בשאלה המטרידה את אלו העוסקים בתחום: מה עתידו של העיצוב? מה שנשמע מבטיח על הנייר, לא הצליח לממש את הבטחתו זו במעמד הפיזי של הארוע. ניכר היה שהדוברים שהוזמנו לדבר על נקודת המשבר בו נמצא עולם העיצוב היום, במרחב המשבר הכלכלי העולמי והטכנולוגיה המתפתחת והמנגישה את עצמה לכל המתעניין, לא הצליחו ליצור איזון בין עבודותיהם, שדיברו על הנושא, ובין היכולת שלהם להגג את מחשבותיהם בע"פ מול קהל באופן נהיר ונגיש. כדי שגם הקהל יוכל לצאת עם הגיגים ומחשבות על נושא חשוב זה.

עם זאת, אני חושבת שזהו נושא מאוד בוער לדיון, במיוחד בין כותלי האקדמיה וגם בעולם מחוצה לה. וכנראה צריך ללמוד איך לדבר תאוריה בעולם העיצוב, שכן עד לפני שנים לא רבות, עיצוב בהגדרתו היה מתן מענה ופתרונות לצרכים של בני אדם בצורה אסתטית ונחשקת. היום העיסוק בעיצוב התרחב והתפשט לתחומים רחבים ומגוונים המשלבים תגובות בנושאים חברתיים, פוליטיים, סביבתיים, ביקורתיים ועוד.

עם זאת, בכנס הציג אמן בשם אוליבר לאריק את נקודת מבטו על העתקות ובני כלאיים, בעידן המודרני. הסרטון שהוא הציג מעלה מצד אחד פליאה על הקסם שבשעתוק ועל כמה הוא מתוחכם, ומצד שני עולה השאלה האם הצופה מן השורה שם לב שהסרטים בהם הוא צופה הם העתק זהה אחד של השני עד כדי זהות מוחלטת ולבוש מחודש? אלו שאלות מטרידות על מה אנו צורכים במדיות השונות, והאם אנו מודעים למה שאנו צורכים,האם זו רק צריכה של עלילה או זו צריכה של תפיסת עולם? האם אנו יכולים לסרב לצריכה זו? האם בכלל יש לנו את האפשרות לבחור?

לאחר שצפיתי שוב בסרטון זה, נזכרתי בסדרה מעולה שרצה במרחבי הרשת, Everything is a Remix ודנה דרך עולם הקולנוע בעובדה שכל מה שמקיף אותנו היום הוא רמיקס של מה שנעשה כבר קודם לכן.

בהקשר של נושא זה, אני רוצה להוסיף הפניה למסה שכתב ולטר בנימין בנושא 'יצירת האמנות בעידן השיעתוק הטכני' בה הוא דן בשינויים שחוללו טכניקות שעתוק, שהן חלק בלתי נפרד מחיינו היום, בשדה האמנות והספיקה הפוליטית, ואיזה מעמד חדש קיבלה האמנות בעידן הקפיטליסטי שהתחיל ללבלב ולצמוח עם המהפכה התעשייתית.

שוב אנו חוזרים לעיצוב, על מנת להבין שהוא תגובה מתמדת על דברים, ארועים וחפצים שנעשו בעבר, אם הקרוב ואם הרחוק. ההיסטוריה שלנו היא זו המאפשרת לנו להמציא את עצמנו ואת העשייה שלנו כל יום מחדש. השאלה היא מה נמציא עכשיו?

 

הזמן חולף כל כך מהר ויש כל כך הרבה דברים שאני רוצה להספיק לשמוע, לראות, לקרוא, לעשות ועוד ועוד. אבל הזמן קצר ולפעמים הגוף מודיע על שביתה. אני מוחה, כך הוא מודיע. ואז מדברים אל ליבו, משכנעים אותו ומבקשים רק עוד קצת.

אחד הגמדים היקרים שלי, אשר תמיד שולח לי הפתעות מעניינות. צ'יפר אותי לא מזמן בסרטון אנימציה מעורר מחשבה. הסרטון ישב וחיכה בין עשרות התגיות הפתוחות בבראוזר זה או אחר שאני משתמשת בהם. חיכה שאני אעשה הפסקה, לשניה, לשבת ולצפות בו. סרטון לא קל ומעורר מחשבה. ההפסקה אולי היתה פיזית, אך היתה רחוקה מלהיות מחשבתית. בעוד הסרט ה נטול מקום, שנה וחברה נתונה, הרי כל אחד מאיתנו הצופים יכול למצוא את עצמו בצד זו או אחר של הדמויות המוצגות בסרט. לראות, לחשוב, לנסות להבין איך אנחנו מגיעים לאיפה שאנחנו נמצאים, ועד כמה מניעים מסוימים הינם כל כך מטופשים ואנוכיים.

מצאתי בכיס

כאן ימצאו את מנוחתם כל הפתקים המקומטים, המסומנים, המוקדשים. הם יסתדרו בשורות לפי נושאים, ואולי סופ סופ יהיה קצת סדר בכל הבלאגן הזה. הבלאגן של הידע הבלתי נדלה העומד לרשותי ולרשותכם.

אבחנות מהרחוב

הבית ביהודה הלוי 119 חי /// רחוב הרצל בחצות השפות הזרות יוצאות לרחובות /// קו 18 לילה גברים וזרים /// ילדים פשוט רצים ברחוב מבוגרים רצים מתוך התנצלות

חדש // אוקטובר 2010

בזמן שדממתי בעבר השני של הרשת. עמלתי על פרויקט חדש ישן. ובשעה טובה ומוצלחת. בתחילתה של שנה אקדמית חדשה. האתר: טה טה טטה: http://www.galilina.com/

על הפרק

סרגל זמן

אוקטובר 2017
ב ג ד ה ו ש א
« אוג    
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031  

הצטרפו אל 11 שכבר עוקבים אחריו