You are currently browsing the category archive for the ‘עיצוב מוצר’ category.

כבר זמן רב, אפשר לומר שנים, בימים בהם אני משוטטת ברחובות העיר ומחוצה להם, אני נתקלת במיני אילתורים שמעלים בי חיוך.

כבר זמן רב, אני רוצה ליצור פינת האילתור השבועי, החודשי, המשהו… בבלוג.

הנה זה קורה, ומתחיל כמובן מהאילתור האחרון בו נתקלתי. באחת מנסיעות האחרונות שלי לבירה בתחבורה ציבורית, כי פשוט אי אפשר עם הפקקים האלו והשיפוצים האלו, ואיזה כייף שיש מישהו אחר שצריך להיות מרוכז על הכביש ואני יכולה להתנמנם לי בדרך, לקרוא משהו ולחלום…..

אז בעודנו נוסעים לכיוון ירושלים, פתאום צצה לה חיפושית (כלי רכב נדיר למראה עיניים בימינו, הן בגבולות העיר, ועל אחת כמה וכמה מחוצה לה) עם התקן לאופניים. אילתור/שיפצור פשוט וממש מגניב.

 

מתקן לאופניים לחיפושית בדרך לירושלים 02

 

penciltalk.org.zebrano

penciltalk.org.vancouver.1

penciltalk.org.rosetta.1

לפני מספר ימים שוטטתי בין חברים בפייסבוק, ונתקלתי באתר בשם Significant Objects שמציג ניסוי ספרותי ואנתרופולגי שנעשה על-ידי שני בחורים בשם, Rob Walker and Joshua Glenn. הניסוי בחן האם ניתן לבדוק באופן אובייקטיבי את השפעת עלילה על ערכו של אובייקט נתון כלשהו.

המסקנה המעניינת והלא מפתיעה, לפחות לדידי, האובייקטים שנקנו בעלות ממוצעת לחפץ של 1.25$ נמכרו בסכום משוער של 8000$. הערך של הסיפור שעמד מאחורי החפץ, העלה את ערכו של החפץ הפיזי עצמו.

Needlepoint Ornaments נקנו ב 1$ נמכרו ב 62$

Spotted Dogs Figurine נקנו ב 1$ נמכרו ב 17.5$

Hawk Ashtray נקנתה ב 2.99$ נמכרה ב 101$

Amoco Yo Yo נקנה ב 0.25$ נקנה ב 41$

אם נתבונן על פעולת העיצוב, גם היא נשענת על הערך הסיפורי, אמנם לא עליו לבדו, אך משקלו משמעותי במיוחד בימים אלו שבהם העולם מוצף בעוד ועוד ועוד מוצרים, שאנו בני האדם לא באמת צריכים. אז למה אנחנו קונים חפצים? אנחנו קונים אותם כי הם נותנים לנו מענה רגשי, המכיל בתוכו זכרון, געגוע, חוויה, שמחה.

אני לא מחדשת שום דבר כאן, במיוחד בעולם שבו הכל ממותג, וכולם מוכרים לנו סיפורים, החל אבקת הכביסה שאנו קונים ועד תיק של מותג צמרת. אבל אני כן מהגגת כאן בקול, על היכולת להשפיע על דעת קהל, על  כוחה של המניפולציה של הסיפור העלילתי, על היכולת שלנו לשאול שאלות לגבי מה שמציעים לנו, ולא לקבל את הדברים כמובנים מאליהם.

איך אנשים יגיבו לסדרת חפצים, כאשר כל פעם יולבש להם סיפור אחר, האם הסיפור ישפיע על התגובה של אדם לאותו חפץ בכל פעם אחרת בשל הסיפור שלו. כמה כסף שווה סיפור טוב? איך משתלב הערך האסתטי של הסיפור בתוך הערך האסתטי של הצורה הפיזית? כמה הוא משפיע עליה? האם הסיפור יכול ליפות מוצר "מכוער" וההפך?

זה מה שקורה כששומרים פוסטים במגירה, הם מקבלים זמן משלהם לצאת אל אויר העולם.

אז כמו שכתבתי 'היה היה' כנס בסוף שנת 2011 בנושא עיצוב בקריסה וקידמה של המרכז לעיצוב בירושלים, במסגרת ארועי שבוע העיצוב. הכנס ניסה לעסוק בשאלה המטרידה את אלו העוסקים בתחום: מה עתידו של העיצוב? מה שנשמע מבטיח על הנייר, לא הצליח לממש את הבטחתו זו במעמד הפיזי של הארוע. ניכר היה שהדוברים שהוזמנו לדבר על נקודת המשבר בו נמצא עולם העיצוב היום, במרחב המשבר הכלכלי העולמי והטכנולוגיה המתפתחת והמנגישה את עצמה לכל המתעניין, לא הצליחו ליצור איזון בין עבודותיהם, שדיברו על הנושא, ובין היכולת שלהם להגג את מחשבותיהם בע"פ מול קהל באופן נהיר ונגיש. כדי שגם הקהל יוכל לצאת עם הגיגים ומחשבות על נושא חשוב זה.

עם זאת, אני חושבת שזהו נושא מאוד בוער לדיון, במיוחד בין כותלי האקדמיה וגם בעולם מחוצה לה. וכנראה צריך ללמוד איך לדבר תאוריה בעולם העיצוב, שכן עד לפני שנים לא רבות, עיצוב בהגדרתו היה מתן מענה ופתרונות לצרכים של בני אדם בצורה אסתטית ונחשקת. היום העיסוק בעיצוב התרחב והתפשט לתחומים רחבים ומגוונים המשלבים תגובות בנושאים חברתיים, פוליטיים, סביבתיים, ביקורתיים ועוד.

עם זאת, בכנס הציג אמן בשם אוליבר לאריק את נקודת מבטו על העתקות ובני כלאיים, בעידן המודרני. הסרטון שהוא הציג מעלה מצד אחד פליאה על הקסם שבשעתוק ועל כמה הוא מתוחכם, ומצד שני עולה השאלה האם הצופה מן השורה שם לב שהסרטים בהם הוא צופה הם העתק זהה אחד של השני עד כדי זהות מוחלטת ולבוש מחודש? אלו שאלות מטרידות על מה אנו צורכים במדיות השונות, והאם אנו מודעים למה שאנו צורכים,האם זו רק צריכה של עלילה או זו צריכה של תפיסת עולם? האם אנו יכולים לסרב לצריכה זו? האם בכלל יש לנו את האפשרות לבחור?

לאחר שצפיתי שוב בסרטון זה, נזכרתי בסדרה מעולה שרצה במרחבי הרשת, Everything is a Remix ודנה דרך עולם הקולנוע בעובדה שכל מה שמקיף אותנו היום הוא רמיקס של מה שנעשה כבר קודם לכן.

בהקשר של נושא זה, אני רוצה להוסיף הפניה למסה שכתב ולטר בנימין בנושא 'יצירת האמנות בעידן השיעתוק הטכני' בה הוא דן בשינויים שחוללו טכניקות שעתוק, שהן חלק בלתי נפרד מחיינו היום, בשדה האמנות והספיקה הפוליטית, ואיזה מעמד חדש קיבלה האמנות בעידן הקפיטליסטי שהתחיל ללבלב ולצמוח עם המהפכה התעשייתית.

שוב אנו חוזרים לעיצוב, על מנת להבין שהוא תגובה מתמדת על דברים, ארועים וחפצים שנעשו בעבר, אם הקרוב ואם הרחוק. ההיסטוריה שלנו היא זו המאפשרת לנו להמציא את עצמנו ואת העשייה שלנו כל יום מחדש. השאלה היא מה נמציא עכשיו?

 

לפני מספר שנים חבר המליץ לי לקרוא את הספר דימיון של מהנדס מאת פיטר רייס. פיטר רייס היה המהנדס שותף לבניית מרכז פומפידו בפריז עם צמד האדריכלים פיאנו ורוג'רס. בשנת חייו האחרונה הוא כתב ספר זה כאוטוביוגרפיה המקצועית שלו.
כבר מספר שבועות זיכרון הקריאה מסתובב במוחי. זיכרון זה קשור בהגדרת המקצוע מעצב אדריכל ובהבנה עד כמה הגדרה זו רחבה ופלואידית, ועד כמה היא קשורה קשר הדוק בסקרנות באשר היא, וביכולת לגמישות מחשבתית. על כן פניתי למחשב ובדקתי בהיסטורית הרשימות שלי. כיוון שהשנים לא עושות חסד עם מערכת הזיכרון הפיזית שלי החלטתי לסמוך על גורם חיצוני שהוא לא אני, והוא המחשב (שגם הוא אובייקט בעייתי לסמוך עליו). שם רשמתי לעצמי מספר ציטוטים שהשאירו עלי רושם בזמן שקראתי את הספר.

משהחלטתי לכתוב כאן מספר ציטוטים מהספר, פניתי למאגר הידע הבלתי נדלה ברשת על מנת לרענן את זכרוני (את הספר אין להשיג, הוא הודפס במהדורה מוגבלת ובזמנו קיבלתי אותו בהשאלה). בעודי קוראת קטע שפורסם ברשת התווסף לו ציטוט נוסף לרשימות שלי.

הציטוט מתייחס להצעה שהוגשה על ידם לתחרות של מרכז בובור (הידוע בשמו, מרכז פומפידו).
"במקום זאת, ניסינו לפרוש את טווח הרעיונות יוצאי הדופן אשר תאמו את הפילוסופיה ואת המטרות של הארכיטקטורה, ובכך להצית את הדמיון. הרי לא ציפינו לזכות. פיאנו ורוג'רס עבדו על תחרות ה-Burrell. זו היתה התחרות שבה הם רצו לזכות. אנחנו עבדנו באותו הזמן עם הארכיטקט רובין ספנס על התוספת לבתי הפרלמנט. זה היה פרויקט רציני. בובור, לעומת זאת, נועד לפיתוח רעיונות ולבחינת העניין בעבודה משותפת בינינו, אנשי מבנים 3, לבין פיאנו ורוג'רס. לא היינו צריכים להתפשר. עשינו מה שרצינו."

ציטוט זה מתייחס לביתן העתיד סיביליה
"אם נחזור איפא ונבחן את החזית החדשנית הזאת ואת השימוש שנעשה בה באבן, נגלה כי בכל שלב נוצר דחף להמשיך באמצעות משהו שכבר היה קיים קודם לכן. לכן כל שלב הומרץ על ידי דבר דומה ששימש כהנחיה. החדשנות במקרה זה היתה פיתוח של רעיונות קיימים והאמונה שהם רלבנטיים וניתנים לישום במבנה שחקרנו."

ציטוט זה מתייחס לבניין הבטון בלויד'ס
"נאמר לעיתים שבניין לוייד'ס הוא בניין פלדה שנבנה בבטון. נכון שבתחילה התכוונו שהשלד החיצוני יהיה מפלדה, אולם כאשר שינינו את החלטתנו לבטון, לא ניסינו לתרגם באופן פשטני את העבודה הראשונית. מטרתנו היתה לנצל את התכונות הטבעיות של הבטון, ובה-בעת להשיג את הביטוי החזותי והבהירות המתקשרים לרוב עם פלדה. הפרויקט היה ניסוי בחומר, ויש בו שימוש הן בבטון יצוק באתר והן באלמנטים טרומיים, אך ללא שלילה של חומרים אחרים, במידה והיו להם יתרונות."

ולמעצבים שבינינו סיפור קצרצר על חווית פיאט
"בתעשיית המכוניות הכל שונה לחלוטין. ראשית, למכונית יש קריטריונים מורכבים רבים ותקנות שהיא חייבת לעמוד בהן, והם חוזרים על עצמם. ויש לה את כל קודמותיה, הן בתוך חברת פיאט והן בקרב מתחרותיה. מכאן שמכונית אינה ממש מעוצבת, אלא יהיה נכון יותר לומר שהיא מפותחת. כל מכונית חדשה מתחילה בקודמתה. למעשה, המילה עיצוב בהקשר של מכונית היא לשון יפה יותר לסיגנון, ואין לה הרבה קשר עם הפיתוח של ביצועי המכונית או הנדסתה. .."

הדבר המעניין הקשור לספר זה לדעתי, היא העובדה שהוא נכתב מנקודת מבטו של מהנדס. אך מהנדס זה היה, ללא ספק, ברוחו ובנפשו אדריכל, אמן ואיש רוח. זו פיסת סקרנות יוצאת דופן ומעוררת השראה בכל הקשור במתיחת גבולות המחשבה, ומכאן גם הפעולה.

מצאתי בכיס

כאן ימצאו את מנוחתם כל הפתקים המקומטים, המסומנים, המוקדשים. הם יסתדרו בשורות לפי נושאים, ואולי סופ סופ יהיה קצת סדר בכל הבלאגן הזה. הבלאגן של הידע הבלתי נדלה העומד לרשותי ולרשותכם.

אבחנות מהרחוב

הבית ביהודה הלוי 119 חי /// רחוב הרצל בחצות השפות הזרות יוצאות לרחובות /// קו 18 לילה גברים וזרים /// ילדים פשוט רצים ברחוב מבוגרים רצים מתוך התנצלות

חדש // אוקטובר 2010

בזמן שדממתי בעבר השני של הרשת. עמלתי על פרויקט חדש ישן. ובשעה טובה ומוצלחת. בתחילתה של שנה אקדמית חדשה. האתר: טה טה טטה: http://www.galilina.com/

על הפרק

סרגל זמן

אוגוסט 2017
ב ג ד ה ו ש א
« אוג    
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031  

הצטרפו אל 11 שכבר עוקבים אחריו