The_Shape_of_Design

מודעות פרסומת

logonew

בעיתון מגפון ניתן למצוא כתבות בנושאים רבים כגון, ספורט, מדיה, תרבות, אופנה ועיצוב, אוכל, בריאות, חברה, יחסים, תיירות, משפט, מסורת, אלטרנטיבי, סאטירה, טכנולוגיה, ספרות, רכב, טורים אישיים, מאמרי מערכת, קריקטורות, סיפורים מצולמים. האם שכחתי משהו.

penciltalk.org.zebrano

penciltalk.org.vancouver.1

penciltalk.org.rosetta.1

לפני מספר שבועות חיכתה לי גלויה בתיבת הדואר. הסתכלתי על החריץ של התיבה בפליאה, מי שלח לי גלויה? מי בכלל שולח גלויות היום? אני לא מקבלת דואר כבר שנתיים, הכל מגיע לתיבת האימייל שלי בדואר ישראל, למעט פעם בחודשיים בהם מגיעות חוברות המנויים שלי לתיאטרון ולסינמטק. למעטפות אלו יש אופי מאוד מסוים, הן צ'נקיות, לבנות, ויש עליהן לוגו של המקום, יתרה מכך, אני מצפה להן. אם הן לא מגיעות, אני אתקשר לבדוק מה קרה, מדוע הן התעכבו. כל הדואר שאנו מקבלים בין אם הוא מגיע לתיבת הדואר הפיזית שלנו או תיבת הדואר הוירטואלית שלנו, הוא דואר שאנו מצפים לו. האם מישהו מכם קיבל לאחרונה דואר בהפתעה?

בעודי מסתכלת בפליאה על הנייר העבה עם תמונה בצד אחד וטקסט בצד השני, שישב בחריץ תיבת הדואר שלי, התחיל ליבי לקפץ בשמחה. איזה כייף לקבל ד"ש בצורה כזו, לא היה כתוב בגלויה משהו משמעותי, עינייני, דיווחי, זו היתה דרישת שלום בכתב, כאשר על הגלויה הודבקו דמויות של Hallo Kitty ומאחור נכתבו מספר מילים בכתב יד מתפרץ.

עוד באותו היום, פתחתי את מגירת אוסף הניירות, הגלויות וכלי הכתיבה שלי, והתיישבתי לכתוב את כל אותן הגלויות שהבטחתי לעצמי ולחברים לכתוב להם בשנה שחלפה. חשבתי על ההתרגשות והשמחה שליוו אותי במשך כל אותו היום, ורציתי לחלוק את ההרגשה הזו עם אחרים. איכשהו הגלויות צמחו בנפחן וגדלו למכתבים קטנים במעטפות חומות, שהכילו אוסף של מילים כחולת על נייר מכתבים לבן ומחוספס.

מספר ימים לאחר מכן, הלכתי לסניף הדואר הקרוב לביתי, רכשתי בולים, ליקקתי את הדבק שעליהם על מנת להדביקם על המעטפות. הטעם והריח העלו זכרונות כה רבים והרבה געגועים. שלחתי אותם, והלכתי. חזרתי ליומיום שלי, להתכתבויות בג'ימייל, לשיחות בסקייפ, לאינסטנט תקשורת שמקיפה אותנו מכל מקום, אין מצב לדחיית סיפוקים.

לפני מספר ימים שוטטתי בין חברים בפייסבוק, ונתקלתי באתר בשם Significant Objects שמציג ניסוי ספרותי ואנתרופולגי שנעשה על-ידי שני בחורים בשם, Rob Walker and Joshua Glenn. הניסוי בחן האם ניתן לבדוק באופן אובייקטיבי את השפעת עלילה על ערכו של אובייקט נתון כלשהו.

המסקנה המעניינת והלא מפתיעה, לפחות לדידי, האובייקטים שנקנו בעלות ממוצעת לחפץ של 1.25$ נמכרו בסכום משוער של 8000$. הערך של הסיפור שעמד מאחורי החפץ, העלה את ערכו של החפץ הפיזי עצמו.

Needlepoint Ornaments נקנו ב 1$ נמכרו ב 62$

Spotted Dogs Figurine נקנו ב 1$ נמכרו ב 17.5$

Hawk Ashtray נקנתה ב 2.99$ נמכרה ב 101$

Amoco Yo Yo נקנה ב 0.25$ נקנה ב 41$

אם נתבונן על פעולת העיצוב, גם היא נשענת על הערך הסיפורי, אמנם לא עליו לבדו, אך משקלו משמעותי במיוחד בימים אלו שבהם העולם מוצף בעוד ועוד ועוד מוצרים, שאנו בני האדם לא באמת צריכים. אז למה אנחנו קונים חפצים? אנחנו קונים אותם כי הם נותנים לנו מענה רגשי, המכיל בתוכו זכרון, געגוע, חוויה, שמחה.

אני לא מחדשת שום דבר כאן, במיוחד בעולם שבו הכל ממותג, וכולם מוכרים לנו סיפורים, החל אבקת הכביסה שאנו קונים ועד תיק של מותג צמרת. אבל אני כן מהגגת כאן בקול, על היכולת להשפיע על דעת קהל, על  כוחה של המניפולציה של הסיפור העלילתי, על היכולת שלנו לשאול שאלות לגבי מה שמציעים לנו, ולא לקבל את הדברים כמובנים מאליהם.

איך אנשים יגיבו לסדרת חפצים, כאשר כל פעם יולבש להם סיפור אחר, האם הסיפור ישפיע על התגובה של אדם לאותו חפץ בכל פעם אחרת בשל הסיפור שלו. כמה כסף שווה סיפור טוב? איך משתלב הערך האסתטי של הסיפור בתוך הערך האסתטי של הצורה הפיזית? כמה הוא משפיע עליה? האם הסיפור יכול ליפות מוצר "מכוער" וההפך?

מצאתי בכיס

כאן ימצאו את מנוחתם כל הפתקים המקומטים, המסומנים, המוקדשים. הם יסתדרו בשורות לפי נושאים, ואולי סופ סופ יהיה קצת סדר בכל הבלאגן הזה. הבלאגן של הידע הבלתי נדלה העומד לרשותי ולרשותכם.

אבחנות מהרחוב

הבית ביהודה הלוי 119 חי /// רחוב הרצל בחצות השפות הזרות יוצאות לרחובות /// קו 18 לילה גברים וזרים /// ילדים פשוט רצים ברחוב מבוגרים רצים מתוך התנצלות

חדש // אוקטובר 2010

בזמן שדממתי בעבר השני של הרשת. עמלתי על פרויקט חדש ישן. ובשעה טובה ומוצלחת. בתחילתה של שנה אקדמית חדשה. האתר: טה טה טטה: http://www.galilina.com/

על הפרק

סרגל זמן

דצמבר 2017
ב ג ד ה ו ש א
« אוג    
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

הצטרפו אל 12 שכבר עוקבים אחריו